למרות שהשתעשענו ברעיון של נסיעה למדינה אחרת הרבה זמן, לניו זילנד הגענו די במקרה. שנינו גרנו בחו"ל במהלך לימודי הרפואה, אבל מעבר עם המשפחה זה סיפור אחר לגמרי. בתור רופאים העדפנו מדינה שתכיר בהשכלה ובמומחיות שלנו ולכן ניו-זילנד מאד קסמה לנו, אבל תמיד נראתה רחוקה מדי.
אני נתקלתי בפרסום של בית החולים לילדים באוקלנד בפורום בינלאומי שמחפשים רופא בתחום שלי, בהחלטה של רגע הגשתי מועמדות ולאחר סדרת ראיונות הודיעו לי שהתקבלתי. החוזה נחתם סופית באוקטובר וציפו ממני להתחיל כבר בפברואר, מה שהשאיר לנו 4 חודשים לארוז בית, להסדיר ויזה, להתחיל תהליך רישוי בניו זילנד ולנסוע עם שלושה ילדים.
אומנם קיבלתי סיוע מכח האדם של בית החולים, אבל לאור לוח הזמנים הצפוף החלטנו שעדיף להתייעץ עם סוכן הגירה, וככה הגענו ליאיר.
כבר בשיחת הטלפון הראשונה יאיר היה מאד נחמד ואינפורמטיבי. קיבלנו הסבר על התהליך ואפשרויות השונות של ויזה ותושבות. ויצאנו לדרך.
הכנה לנסיעה משפחתית ארוכה למדינה אחרת מצריכה המון הכנות וארגונים. זו תקופה מאד לחוצה מכל הבחינות, עזר לנו מאד שהיה לנו מישהו שהוביל אותנו בסבך הבירוקרטיה, הכין את כל הניירת, אמר לנו בדיוק אילו טפסים למלא ואילו מסמכים לצרף, כך שהבקשה לויזה אושרה בפעם הראשונה מבלי שהיינו צריכים להוסיף או לתקן שום דבר.
אומנם אתר ההגירה הניו זילנדי הוא מאד אינפורמטיבי, אבל היה לנו ככ הרבה על הראש וככ מעט זמן שאני לא בטוח שהיינו מצליחים להתארגן בזמן ללא העזרה של יאיר.
ניר וליאורה
השארת תגובה