לפני שבע שנים אשתי, הילה, ואני טיילנו בניו- זילנד. כבר באותו טיול התאהבנו במדינה, בנופים בשפע, בתרבות הרגועה ואמרנו לעצמנו שיום ויבוא ונעבור לגור פה. חזרנו מהטיול ומרוץ החיים החל. אחרי תקופה התחלנו לברר וגילינו שהמעבר לא כזה פשוט ויש הרבה נושאים שצריך לפתור ולדעת. פנינו ליועץ הגירה, יאיר עוז ובעזרתו התחלנו את התהליך של הוצאת ויזה. התהליך ארוך ומסובך אבל בזכות יאיר כל הטפסים והמידע התוצאות הגיעו מוקדם מהמצופה. בזמן שמצאנו מעסיק פוטנציאלי בניו זילנד המשכנו לבצע את הבדיקות הנדרשות: המצאת טפסים, תרגום מסמכים וכו'. בזכות ההנחיות של יאיר והליווי האישי והמקצועי, הצלחנו לשלוח את הבקשה לויזות כולל כל

אנחנו דקלה ואלעד, הורים לעמית (6) ונועם (3.5). סיפור האהבה שלנו עם ניו-זילנד החל לפני כ-7 שנים שהיתה התחנה האחרונה שלנו בירח דבש שהחל אי שם בדרום מזרח אסיה. הגענו לניו-זילנד קודם כדי לטייל ולראות, וגם כדי לבקר משפחה קרובה שחייה באוקלנד למעלה מ 14 שנים.  הגענו, והתאהבנו. כבר אז היו בנו מחשבות להשאר, אך המחשבות על הרחבת המשפחה כ"כ רחוק מהמשפחה המורחבת גרמו לנו לחזור לישראל לאחר שהספקנו לחרוש את ניו זילנד לאורכה ולרוחבה במשך כחצי שנה. 7 שנים אח"כ התא המשפחתי שלנו מונה 4 נפשות והמחשבות שמעולם לא נעלמו חזרו לטפטף ולחלחל, קבענו עם יאיר עוז פגישת ייעוץ

למרות שהשתעשענו ברעיון של נסיעה למדינה אחרת הרבה זמן, לניו זילנד הגענו די במקרה. שנינו גרנו בחו"ל במהלך לימודי הרפואה, אבל מעבר עם המשפחה זה סיפור אחר לגמרי. בתור רופאים העדפנו מדינה שתכיר בהשכלה ובמומחיות שלנו ולכן ניו-זילנד מאד קסמה לנו, אבל תמיד נראתה רחוקה מדי. אני נתקלתי בפרסום של בית החולים לילדים באוקלנד בפורום בינלאומי שמחפשים רופא בתחום שלי, בהחלטה של רגע הגשתי מועמדות ולאחר סדרת ראיונות הודיעו לי שהתקבלתי. החוזה נחתם סופית באוקטובר וציפו ממני להתחיל כבר בפברואר, מה שהשאיר לנו 4 חודשים לארוז בית, להסדיר ויזה, להתחיל תהליך רישוי בניו זילנד ולנסוע עם שלושה ילדים. אומנם קיבלתי